פסק-דין בתיק ת"א 6709-09

התובעת ילידת 1964, נפגעה בשתי תאונות דרכים;

תאונה אחת מיום 16.6.02 ותאונה שנייה מיום 5.7.06.

נתבעת 1 - ביטחה את הרכב בו נהגה בעת התאונה הראשונה.

נתבעת 2 - נהגה ברכב בו נסעה התובעת בתאונה השנייה והרכב היה מבוטח אז על ידי הנתבעת 3.

התביעה מהווה חידוש של תביעה קודמת שנדונה בבית משפט זה במסגרת ת.א. 1416/06, בפני כב' השופט מינץ ונמחקה, מחמת חוסר מעש.

1.            בהתאם לכתב התביעה ארעה התאונה הראשונה בשעות הלילה, עת פנתה התובעת שמאלה, התנגש רכב אחר בצידו הימני של רכבה. התובעת פונתה לבית חולים הדסה עין כרם כשהיא סובלת מכאבים בראשה ובצווארה. לטענתה היא נבדקה מספר ימים לאחר מכן על ידי רופא משפחה אשר קבע כי היא נחבלה בצליפת שוט בצוואר ובגב וכן נחבלה בברכיים וחבלת ראש קלה. התובעת הופנתה לבדיקה אצל נוירולוג ולשהות בחופשת מחלה עד 27.6.02. לדבריה לאחר התאונה פוטרה מעבודתה כנציגת מכירות. התובעת הוסיפה ופרטה את כאביה החל מיום 28.8.02 (ר' החל מסעיף 9 לתביעה) בציינה גם כי בסמוך לאחר אותה תאונה התגרשה מבעלה. לדבריה לנוכח משברה האישי, הזניחה ענייניה הרפואיים.

2.            התאונה השנייה ארעה כאמור ביום 5.7.06, עת שהרכב בו הוסעה התובעת, על ידי נתבעת 2, היה בעמידה - התנגש בו מאחור רכב צד ג' והתובעת הוטחה בתוך הרכב. נטען כי עקב תאונה זו החומרו כאביה ומגבלותיה. לנוכח תלונות על כאבים מפושטים בגוף, הועלתה על ידי האורטופד אפשרות של מחלה דלקתית במפרקים. לבסוף הופנתה התובעת לד"ר ברויאר - ראומטולוג, אשר קבע כי היא סובלת מפיברומיאלגיה. התובעת פירטה את תלונותיה, מכאוביה הבדיקות והממצאים מאז אותה תאונה ועתרה למינוי מומחה בתחום האורטופדיה והראומטולוגיה.

קביעות המומחים הרפואיים:

3.            כב' הרשם עאסי עבאס (כתוארו אז) מצא בתחילה למנות רק אורטופד ומינה את ד"ר יצחקי כמומחה מטעם בית משפט (הנתבעות נשאו בחלקים שווים בשכר טרחת המומחה). בהחלטה מיום 2.12.09 הוחלף המינוי לד"ר פרנקל. ד"ר פרנקל - לא מצא שנותרה נכות אורטופדית בגין התאונות אך המליץ להפנות התובעת לבדיקת נוירולוג ולבדיקת מומחה בתחום הראומטולוגיה, כדי להסיר ספק בהקשר זה וככל שקיימת פגיעה בתחום האמור, לבחון הקשר בינה ובין התאונות.

4.            כב' הרשם מרדכי בורשטין, הוסיף ומינה כראומטולוג מטעם בית משפט את פרופ' מרדכי פרס וזאת במימון ביניים של התובעת. המומחה קבע שהיה לתובעת פיברומיאלגיה עוד מלפני התאונה, החל מאמצע שנות ה- 90. בהתאם לדבריו, בסמוך לתאונה הראשונה ביום 16.6.02, חלה החמרה באופן שהמחלה עברה מ- 10% נכות ל- 20% וזאת כאשר מדובר בהחמרה זמנית למשך כשנתיים וחצי.

באשר לתאונה השנייה מיום 5.7.06 המומחה סבר שזו לא גרמה להחמרה של המחלה.

אין לי אלא להפנות לחוות הדעת המפורטת לגופה (20 עמ'), באשר לעומד ביסוד קביעות אלה, על בסיס סריקת תיעוד רפואי רב, המלמד על היקף התלונות הרפואיות של התובעת עוד עובר לתאונות.

חקירת פרופ' פרס:

5.            ביום 4.7.11 נחקר המומחה על קביעותיו וזאת לבקשת התובעת; החקירה נפתחה בסוגיית העבר הגניקולוגי של התובעת. באת כוח התובעת הגישה קובץ מסמכים המלמדים על המצב הגניקולוגי של התובעת החל משנת 1994 ועד לשנת 1999 (ראה מסמך א'). על יסוד הנ"ל נטען כי התובעת עברה 12 הריונות, מתוכם היו שש הפלות ספונטאניות, חמש לידות ובאחת הלידות היה מוות פרינטאלי. בהתייחס לחומר זה ובהתייחס לכך שילדי התובעת החיים, נולדו בין שנת 1986 לבין שנת 1999, הופנה המומחה למספר תלונות על כאבי בטן, תוך הפנייה לסמיכות מועדי התלונות לאירועים גניקולוגיים. החקירה ניסתה לבסס את הטענה כי כאשר מפחיתים את אותם אירועים נשוא החקירה, נותרות תלונות ספורות על כאבי בטן ואין תלונות כאמור בין סוף שנת 2001 עד לפברואר 2007, ולאחר תלונה באותו מועד, יש שוב הפסקה של כשלוש שנים. בכלל זה, הופנה המומחה לבדיקה מיום 18.1.2000 (ראה עמ' 6 לחוות הדעת), ולאור מסמך אחר, מיום 19.12.99 (שם מצוינת הפלה עקב היפרדות שלייה), נטען כי התלונה על כאבי בטן, כחודש לאחר מכן, הינה על רקע האמור. על אף שהמומחה אמר שלא ניתן לשלול את הקשר, הוא סבר כי זה גם לא הכרחי בהתחשב בכך שהגניקולוג שבדק את התובעת ביום 18.1.2000 לא ציין קשר לאותה הפלה הקודמת. עוד הפנתה החקירה, לתיעוד מיום 6.2.2007 (ראה עמ' 9 לחוות הדעת), ונטען כי כאבי הבטן המתועדים שם, יסודם בדלקת בדרכי השתן וזאת בהתאם למסמך מטר"מ מיום 1.5.2007 (ראה מסמך ב'). המומחה הסכים גם כאן כי יכול להיות קשר, אך שוב, לא היה נחרץ שזה הכרחי, שכן בניגוד לטר"מ, בקופת החולים אין כלל אבחון של דלקת כאמור (אעיר כי יש גם ליתן את הדעת לפער הזמנים). יוער כי חלק מההפניות היו לאירועים אשר המומחה היה ער לכך שהם אינם קשורים וממילא לא ביסס קביעותיו עליהם (ר' כדוגמא מסמך ג' שהוצג והמלמד על הוצאת ציסטה, כאשר המומחה לא התייחס כלל לאותו אירוע כאחד מאלה המבססים את דבר קיום המחלה, עובר לתאונות, ר' החקירה החל מעמ' 4).

6.            לאחר החקירה על כאבי הבטן עברה החקירה לנושא של תסמונת המעי הרגיז, ודפיקות לב. המומחה הסכים כי אין אבחנה של קיום התסמונת הראשונה (אשר יכולה, אך לא חייבת להתלוות לסתמונת הפיברומיאלגיה). באשר לדפיקות הלב, על אף שהופנה למסמכים המלמדים על בעיה קרדיולוגית מסוימת (ראה מסמך ה'), הוא סבר שאין מקום לשינוי בקביעותיו. המומחה הבהיר שנשים רבות סובלות מהפרעות קצב, ברם, הרלבנטי למחלה, נשוא קביעותיו, הם כאבים בחזה המעוררים חרדה ודפיקות לב. המומחה עמד על כך שאלו קיימים אצל התובעת. המומחה לא מצא לשנות קביעותיו עת הופנה לכך שהתובעת אובחנה כסובלת מברונכיטיס. המומחה הבהיר אגב חקירתו שאף שקוצר נשימה מלווה לעיתים את המחלה אין הוא מהווה את המאפיין המהותי של פיברומיאלגיה, אלא דווקא כאבים ועייפות כרונית הם שמהווים את הסימפטומים העיקריים.

7.            בהמשך, נחקר המומחה על כאבים מוסקולוסקלטליים (כאבים בשלד, בפרקים, בשרירים, בעצמות ובגידים). אף בהקשר זה ניסתה החקירה להמעיט מהמפורט בחוות הדעת, כאשר המומחה הופנה לאירועים מסוימים שצוינו בחוות הדעת ונעשה ניסיון להבהיר כי לתלונות בהם, היה מקור רלבנטי, להבדיל מתלונות חסרות בסיס. בכלל האמור, ההופנה המומחה לרישום בחוות הדעת באשר לתלונות מיום 31.5.94 (ראה עמ' 4 לחוות הדעת) ועל בסיס מסמך מיום 15.6.94 נטען כי בייסוד התלונות שם, עמדה נפילה של ארגז על גב הרגל בעבודה (ראה מסמך ו'). יצוין כי עיון במסמך לגופו מעלה ספק באשר לקשר האמור, שכן עת התקבלה התובעת לבית החולים ביום 31.5.94, נרשם באופן מפורש כי היא מתלוננת על נפיחות ברגל "ללא סיפור חבלה". עוד הופנה המומחה לרישום בחוות הדעת באשר לתלונות מיום 13.3.2001 (ראה עמ' 7 לחוות הדעת), וביחס למסמך שהוצג (ראה מסמך ז') נטען כי בייסוד אותן תלונות הייתה נפילה במדרגות. המומחה ציין כי גם בהתאם לרישום שהוצג, הצליחה התובעת למנוע את הנפילה ומתן שלושה ימי מחלה בגין האמור נראה הרבה יחסית לתלונות. בעניין רישום מיום 19.2.95 (ראה עמ' 4 לחוות הדעת), שם נאמר במפורש כי שבוע לפני כן עברה תאונת דרכים, אף שהמומחה הסכים כי התלונות באותו מועד, עשויות להיות קשורות לתאונה, הוא הפנה בו זמנית לכך שהתלונות בדבר אותה תאונה נמשכו גם עד לסוף יוני 95. לדידו קשה להלום שפגיעה מזערית של צליפת שוט, תימשך פרק זמן זה. המומחה הבהיר כי לטעמו מקום בו לא נמצא נזק בצילום שבוצע על ידי אורתופדים, ואין נזק גרמי מוכח - אזי תלונות במרחק זמן זה, תואמות את מסקנתו באשר לקיום פיברומיאלגיה, עוד עובר לתאונות, נשוא התביעה דנן. המומחה הופנה עוד לרישום ביום 15.10.97 (ראה עמ' 6 לחוות הדעת) כאשר גם כאן מוזכרים הכאבים בסמיכות לתאונת דרכים אחרת (תלונה מיום 12.10.97, כלומר שלושה ימים קודם לכן). המומחה הסכים כי התלונות יכולות להיות קשורות, אך שוב טען כי הדברים יפים במיוחד אצל חולה פיברומיאלגיה ואצלם הכאבים יותר חזקים. עוד הופנה המומחה לרישום מיום 28.5.98, וכן מיום 3.6.98, כאשר גם כאן הועלתה אפשרות לקשר לחבלה מתאונה ממאי 98.

8.            בהמשך לאותה החקירה הועלתה הטענה שרוב התלונות הנוגעות לכאבי שרירים לפני התאונה משנת 2002 - ניתנות לייחוס לאירועי תאונות קטנות הסמוכות למועדי התלונות. המומחה לא הסכים עם האמור, תוך שהפנה לפירוט הרב של שלל אירועים ותלונות בחוות הדעת. אירועים אשר לחלקם אין הסבר ואשר לחלקם לא הייתה הפנייה בחקירה. אעיר כי אכן עיון בחוות הדעת מלמד כי מדובר בתלונות רבות מאוד, בעוד החקירה התייחסה לחלק קטן מאותן הפניות וכאמור גם ביחס לנ"ל ההסברים שניתנו ( או חלקם) מסופקים. המומחה הוסיף עוד כי אצל חולה פיברומיאלגיה גם תאונות קלות גורמות לכאבים משמעותיים כאשר בעקבותיהם יש פניה למומחים וזה המצב שניתן לראות בעיון מקיף, בתיק הרפואי של התובעת.

9.            בנוגע לאפיונים של המחלה, כפי שנקבעו על ידי ACR הוא הסכים כי שם מפנים לכאבים כרוניים מפושטים ב - 11 נקודות כאובות, מתוך 18 נקודות רלבנטיות. עם זאת, אמר כי כיום יש מחקרים רבים המראים בעייתיות באותם קריטריונים, וציין כי קיימת גם בעייתיות בבדיקת הנקודות הרלבנטיות, מאחר ומדובר בבחינה סובייקטיבית.

10.        באשר לתאונה השנייה מיום 5.7.06, על אף שהמומחה הופנה לכך שהחל מתחילת שנת 2007 קיימות תלונות על כאבים, הוא לא מצא להכיר בנכות הנובעת מתאונה זאת, בהבהירו כי אם היה קשר - היו התלונות מתחילות באופן מיידי בסמיכות לאחר התאונה.